מה חשוב לזכור ולדעת בימים אלו 


מה שאנחנו חווים עכשיו הוא טראומה, ולכן כל מה שאנו או הילדים שלנו מרגישים - זה נורמלי לגמרי.

אנו עוברים ימים קשים ושונים מכל מה שהכרנו.

גם אם חלק מאיתנו חוו בעבר אירועים הקשורים למצב הבטחוני - בטח אם מדובר בתושבי העוטף והדרום, כעת מדובר על אירוע בסדר גודל שלא הכרנו. 


בטראומה, כל אחד מגיב אחרת. אבל רוב האנשים עדיין מתקשים לתפוס את האירועים האחרונים ונמצאים בשיתוק, הלם וקיפאון. מי מאיתנו שכן הולך לעבודה בימים אילו, ואילו מביננו שיש להם ילדים קטנים לטפל בהם, עובדים על אוטומט ומתפרקים בלילה, בין לבין. 

מי מאיתנו שנרתמים לכל מיזם ועזרה, מחפשים בכל מקום מה עוד יכולים לעזור ומי מאיתנו שמגיפים חלונות ומסתגרים בבית, רובצים בספה מול הטלוויזיה ובמיטה - כל אלה הן ביטוי לטראומה שחווינו. 


בואו נחבק את עצמנו, את הילדים הקטנים, את הקרובים שלנו, את בני הנוער (כן, אלה שמראים בחוץ שהכל סבבה, אבל אתם יודעים שלא.. הם כבר גדולים ונחשפו בימים האחרונים למראות קשים) - ולא נאשים, לא נשפוט, לא נבוא בדרישות, נקשיב למי שצריך, לפחדים, לחששות, נתן להם להתפרץ החוצה. נענה על שאלות בהתאם לגיל. נתן לטראומה של כל אחד להתבטא ולצאת החוצה. 


נזכור שאי אפשר לשים פלסטר על הפצע שנפער, והוא יעבור עוד כמה ימים. לוקח זמן לעבד את הטראומה.

אם אנחנו בסדר, בואו נתן לאחרים את התמיכה שהם זקוקים לה.

נהיה שם עבור מי שחווה את הטראומה, נעטוף, נחבק, נעניק תחושת בטחון, "אנחנו כאן אתך, נעבור את זה ביחד, האירוע מאחורינו ועכשיו נמצא בשליטה".


ישנם שלבי עיבוד לטראומה, זה יכול לקחת זמן, ויידרשו לנו כוחות לעצמנו, ועוד יותר אם עלינו לתמוך באחרים. נשתדל לעבור ממצב של הלם למצב של פעילות. דרושים לנו משאבים כדי לעבור את התקופה הזו. נאכל ארוחות מסודרות, נקפיד לישון כמו שצריך, נתן לעצמנו הפוגה ונצא לטבע, לסיבוב קצר, לסופר, לאימון גופני, לכל מה שעושה לנו טוב. 


הטראומה צריכה להתבטא ולצאת החוצה, אנו לא רוצים חלילה שהיא תישאר בפנים ותתקבע. לכן נקבל באהבה את הפחד, הכעסים, הבכי, ההתנהגות הלא רגילה, יש ילדים שמבטאים בימים אילו חזרה להתנהגות שנגמלו ממנה כבר, כמו הרטבה בלילה, מוצץ. 


גם אם אנחנו לא עושים צעדים משמעותיים כרגע, זה לא הזמן להרגיש שאנו לא תורמים ועוזרים למאמץ המלחמתי. אנחנו חיים, אנחנו כאן עבור המשפחה שלנו, הילדים שלנו, עבור עצמנו, אנחנו עושים כל מאמץ לא ליפול לתוך תהום ולהישאר בשפיות עם רגליים על הקרקע - זה מספיק. 


בואו לא נילחם באיך שאנחנו מרגישים. לפני החגים קבענו לנו לו"ז עמוס לעייפה, חיכינו ש'אחרי החגים' יגיע והאירועים האחרונים הסיטו אותנו לגמרי מהתוכנית המקורית. כולנו באותה סירה. בימים אילו לא מצופה מאיתנו להזיז הרים וגבעות ולקדם מהלכים משמעותיים. מה שלא דחוף, יכול לחכות.  מה שאנו מסוגלים ויכולים לעשות, מה טוב. 


אם אתם מרגישים שאתם לא יכולים לעבור את זה לבד. יש עזרה מאנשי מקצוע שאתם יכולים להיעזר בה. אל תחכו עם זה יותר מידי זמן. 


תהיו חזקים, נעבור את זה יחד.

למידע על טיפול בטראומה וחרדה תוכלו להשאיר פרטים כאן למטה

טואול - בניית אתרים